אם בעבר התייחסו לכאב כאל תסמין המצביע על בעיה רפואית, הרי שהיום מכירים בכך שכאב עשוי להיות בעיה רפואית העומדת בפני עצמה.
זו גם הסיבה לכך שהמועצה הרפואית המדעית בישראל הכירה ברפואת שיכוך הכאב כתחום מומחיות העומד בפני עצמו.
יש לכך סיבות רבות;
כך למשל, אדם שנגרם לו נזק לעצב המספק תחושה, צפוי לסבול כאב עז שבחלוף הזמן (כחצי שנה-שנה) אף יהפוך כרוני ויקשה מאוד על הטיפול או אף יפתח עמידות לטיפול רפואי.
מצב רפואי זה העומד בפני עצמו מצדיק יחס נפרד מנזקים נוספים שייתכן שהיו או אף הביאו לפגיעה בעצב, כגון נזק אורתופדי או נוירולוגי, ומסיבה זו גם מצדיק קביעת נכות רפואית ספציפית.
לפי הסבר שניתן על ידי ד"ר ליאור דיין, מומחה בכירורגיה אורתופדת וכאב:
"לגוף יש תהליך "למידה" עצבית של הכאב ויצירת קשרים עצביים במערכת העצבים.
פגיעה בעצבים גורמת ליצירת קשרים עצביים חדשים ממש כמו למידה על ניגון בפסנתר, יש תהליך של למידת כאב. הקשרים האלה מסתעפים בתוך מערכת העצבים וגורמים גם להרחבה של הכאבים העצביים לאיזורים אחרים סמוכים לאיזור הפגוע. זו הסיבה שכאב עצבי לא ניתן לאיבחון קליני בבדיקות עזר (המאבחנות פגיעה בעצב מסויים) אלא רק בבדיקה קלינית."
בעוד שהרפואה עברה ועוברת תהליך של למידה והפנמה שתחום הכאב מצדיק התייחסות שונה, הרי שגופי המדינה ובפרט הביטוח הלאומי מתקשים או אף מסרבים לתת לשינוי לחלחל אליהם.
כתוצאה מכך נכים בתחום הכאב מקופחים בוועדות הביטוח הלאומי ובבתי המשפט ונאלצים להתפשר על בדיקה בידיי רופאים שאינם מומחים בכאב ולקביעת אחוזי נכות מקפחים, דבר שמוביל לפגיעה קשה בזכויות כספיות ו/או סוציאליות.
לאור כל זאת המלצתי היא לא לוותר ולעמוד על מינוי מומחים מתאימים בתחום הכאב לקביעת דרגת נכות, בין אם בבית המשפט ובין אם בביטוח הלאומי וגורמים נוספים.
אשמח לעמוד לרשותכם.
עו"ד אסף מירזאי
09-8986444
המידע האמור מוגש כשירות לציבור ואינו מהווה ייעוץ משפטי.