חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים, יפוצה על ידי חברת הביטוח.

רבים סבורים בטעות כי המונח "תאונת דרכים" מתייחס רק לתאונות במובן הרגיל והמוכר, קרי התנגשות של רכבים, אך לא כך הוא. מונח זה מתייחס גם לתאונות שכלל לא הייתה מעורבת בהן תנועת רכבים, ובלבד שבעת התאונה הרכב המנועי שימש לצרכי תחבורה.

הינכם מוזמנים לקרוא מאמר שנכתב על ידי עוה"ד מירזאי ופורסם באתר ליגלינק (אתר מקצועי לתוכן משפטי):

השילוב של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ופקודת ביטוח רכב מנועי יצרו מנגנון מיוחד לפיו אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים, יפוצה על ידי חב' הביטוח של הרכב המזיק וזאת אף אם נהג הרכב המזיק כלל לא אשם בתאונה.

מנגנון זה נועד להקל על נפגעי תאונות הדרכים ולאפשר להם קבלת פיצוי תוך זמן קצר יותר מזה המקובל בהליכי נזיקין אחרים כגון רשלנות רפואית, חבלה בדרך וכיוב'.

אך מהי תאונת דרכים?

רבים סבורים בטעות כי המונח מתייחס רק לתאונות במובן הרגיל והמוכר, קרי התנגשות של רכבים, אך לא כך הוא. החוק מגדיר את המונח "תאונת דרכים" באופן רחב מאוד הכולל בין היתר תאונות שכלל לא הייתה מעורבת בהן תנועת רכבים.

כך למשל, יראו כתאונת דרכים פגיעה שנגרמה בעת כניסה לרכב או בעת יציאה ממנו.

אך מה הדין כאשר הכניסה לרכב או היציאה ממנו אינם קשורים ישירות לשימוש בו לצורך נסיעה אלא נועדו לשם צרכים אחרים, כגון: כניסה לרכב כדי לשמוע רדיו או סתם כדי לקחת משהו שנשכח בגמר הנסיעה ?

שאלה זו נבחנה על ידי בית המשפט העליון בפרשת פדידה יחיאל (רע"א 8548/96), שם נדון מקרה בו נכנס אדם למשאיתו החונה מתוך כוונה ליטול ממנה את מצית הסיגריות. ברדתו מתא הנהג, במדרגות המשאית, מעד ונפל.

בבית המשפט טען מר פדידה כי התאונה שאירעה לו היא תאונת דרכים, חברת הביטוח לעומתו טענה כי מאחר והכניסה למשאית לא הייתה למטרות תחבורה, הרי שזו אינה תאונת דרכים.

בית המשפט העליון העדיף את טענת חברת הביטוח וקבע כי היות והכניסה לרכב לא הייתה למטרות תחבורה, זו אינה תאונת דרכים:

"בענייננו, מעד המבקש בעת שירד מן המשאית, זמן קצר לאחר שעלה אליה כדי ליטול ממנה מצית. הוא לא נכנס בהזדמנות זו אל הרכב כדי לעשות בו שימוש כלשהו למטרות תחבורה… העלייה אל הרכב והירידה ממנו… לא היו קשורים לסיכון ברכב ככלי תחבורה. על-כן, פגיעתו של המבקש אירעה עקב התממשות סיכון שאינו סיכון תעבורתי. "

אגב קביעתו זו הפנה בית המשפט העליון להגדרה הבסיסית של המונח "תאונת דרכים" אשר בסעיף 1 לחוק, הקובעת כי תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה…".

גם את המונח "נזק גוף" יש נטיה לייחס בטעות רק לפגיעות פיזיות בעוד שמונח זה מתייחס לכל סוג נזק שעשוי להיגרם כתוצאה מהתאונה, ובכלל זה: מחלה, ליקוי נפשי, ליקוי שכלי וכן פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע.

כך למשל, בפרשת פלוני ואח' נ' הפניקס בבית המשפט המחוזי בלוד (ת"א 9109-05-11), הוכרה פגיעה נפשית חמורה שנגרמה לקטין עקב מעורבותו בתאונת דרכים ונכות הרפואית הועמדה על שיעור של 70%. בגין הכרה זו פסק בית המשפט לטובת הקטין והוריו פיצוי כספי בסך של  4,149,784 ₪.

דוג' נוספת ניתן למצוא בפסק הדין בעניינו של נהג המונית סלמן עזרא (ת.א (ת"א)56405/07), אשר לקה בהתקף לב לאחר שנוסעים אילצו אותו להסיע אותם תחת איומים ובסוף הנסיעה אף סירבו לשלם לו.

ראוי לסייג ולהדגיש בעניין סלמן כי לו היה התקף הלב מתרחש בזמן הנסיעה אך ללא כל קשר אליה (מבלי שנלוו איומי הנוסעים כלפיו), התביעה הייתה נדחית וזאת מן הטעם שמבחן הסיכון לא היה מתממש.

מבחן הסיכון בוחן האם הפגיעה הספציפית שאירעה לתובע (התקף לב) הינה התממשות של הסיכון אשר כלי הרכב יצר.

מבחן זה אינו עומד לבדו אלא נבחן בד בבד עם מבחן ההיגיון הקובע כי ככל שקיים קשר אמיתי, בין הפעולה אשר בעטיה נגרמה הפגיעה, 'לבין השימוש' ברכב, תוכר הפגיעה כתאונת דרכים.

לסיכום:

עיון בחוק ובפסיקה מלמדים שתחולת אירוע "תאונת הדרכים" חולשת על נסיבות שאינן אך בבסיס מקרה תאונה קלאסית.

    הרציונל העומד מאחורי גישה זו הינו כי תאונת דרכים עשויה להתרחש במגוון דרכים וצורות ולגרום לנזקים שונים שראוי כי יוכרו וייפסק פיצוי בגינם.

הקישור למאמר באתר ליגל-לינק: http://legalink.co.il/%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%A7%D7%A6%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%9C%D7%92/

נזיקין (נזקי גוף) תאונות דרכים – נהיגה בישראל עם רישיון זר.

הרקע של המקרה

החוק קובע כי עולה חדש יוכל לנהוג עם רישיונו הזר למשך שנה ממועד כניסתו לישראל, ובלבד שלפני כניסתו האחרונה ארצה הוא שהה בחו"ל ברציפות למשך שנה. …

המקרה לגופו

בשנת 2007 עזבה פלונית את צרפת שם התגוררה כל ימיה ועלתה ארצה עם ילדיה. זמן קצר לאחר עלייתה היא נאלצה לחזור למס תקופות קצרות לצרפת כדי להשלים את תהליך העזיבה ומיד שבה ארצה. בזמן שהותה בארץ, נהגה פלונית ברכב אותו שכרה תוך שהיא משתמשת ברישיונה הזר וזאת על פי ההיתר שלהבנתה הקנה לה החוק. 

בטרם הסתיימה תקופת השנה בה הייתה זכאית להשתמש ברישיונה הזר בארץ, נפגעה הגברת בתאונת דרכים ותבעה פיצוי מחברת הביטוח של הרכב, חברת 'מגדל'. אלא שלחברת הביטוח מגדל היו תוכניות אחרות עבורה והיא הודיעה לגב' חגיגית כי אין בכוונתה לפצותה. הנימוק לסירוב: יציאת הגברת את הארץ במס הזדמנויות לאחר מועד העליה, הפקיעו את התנאי של שנה רצופה בחו"ל לפני מועד הכניסה האחרון לישראל, מה שהפקיע גם את זכותה לנהוג בארץ תוך שימוש ברישיונה הזר. ובמילים פשוטות יותר- נהגת ללא רישיון. ניסיונות להניא את חב' הביטוח מהחלטתה המקוממת עלו בתוהו ונאלצנו בנסיבות לעתור לבית המשפט בבקשה שיכריע בסוגיה. טענתנו הייתה כי: התנאי הקבוע בחוק לפיו קיימת חובת שהות רצופה בחו"ל לפני כניסתה האחרונה לארץ, נבחנת במועד העליה בלבד, ומאחר והתובעת עמדה בתנאי זה, היא הייתה זכאית לנהוג למשך שנה בארץ עם רישיונו הזר, אף אם יצא בתקופה זו את הארץ לפרקי זמן קצרים. לשמחתי בית המשפט קיבל את טענתנו (התקדימית) במלואה וקבע כי על חברת הביטוח מגדל להכיר בפגיעתה של הגברת. על פסק דין זה לא הוגש ערעור והוא הפך חלוט.

 חוקרים פרטיים בתביעות נזיקין (נזקי גוף)

לחוקרי הביטוח נודע תפקיד מרכזי בהליך המשפטי המתנהל בין הניזוק לבין חברת הביטוח ובכוחם לגרום לתביעה להצטמצם לפיצוי מינימאלי ולעיתים אף להידחות כליל. שיטות עבודתם מתוחכמות ובידיהם סל של תכסיסים ואמצעים שכל מטרתם איתור הניזוק והצגתו כרמאי או לכל הפחות כמי שמגזים בתיאור נזקיו.
בשל כך, עורכי דין לענייני נזיקין נוהגים להנחות את לקוחותיהם שלא לשתף כל פעולה עם חוקרי ביטוח ולא למסור להם כל מידע (למעט במקרים שקיימת חובה) אך לרוב ללא הועיל מכיוון שכאשר חוקר הביטוח ידפוק בדלת הבית, רבים יפתחו לו וישתפו עמו פעולה חרף האזהרות.

שאלו כל עורך דין לענייני נזיקין והוא יספר לכם על שיחת הטלפון שמתקבלת מן הלקוח מיד לאחר פגישתו עם החוקר. זה נשמע בערך ככה:
הלקוח: רציתי לעדכן אותך שעכשיו היה אצלי חוקר של חברת הביטוח.
עורך הדין: הכנסת אותו הבייתה ?
הלקוח: כן, אבל אל תדאג – לא אמרתי שום דבר שיכול לסכן את התיק. סיפרתי את האמת.
עורך הדין: אבל ביקשתי ממך לא לשתף פעולה.
הלקוח: מה יכולתי לעשות, הוא בא אלי הביתה. אבל אל תדאג. לא סיפרתי שום דבר בעייתי…

להשקפת עולמו של הלקוח לא קרה נזק אך פעמים רבות טעות בידיו, נגרם נזק והכל מוקלט.

מדוע כדאי להימנע מפגישה עם חוקרי הביטוח:

חוקר הביטוח מיומן בעבודתו ומכיר היטב את המסגרת המשפטית כמו גם את העובדות ואת הטענות הרפואיות המפורטות בתביעה ומתוך בסיס זה הוא יוצא לבצע את משימתו. הוא נאמן למזמין העבודה, חברת הביטוח, ויעשה את כל שביכולתו כדי לספק מידע שיזיק לתביעתכם. 

במסגרת הכנת תיק החקירה יבוצע לגביכם איסוף מידע מקיף ביותר במגוון אמצעים ולהלן חלקם: 

1. אינטרנט ומאגרי מידע.
2. סריקת פרופיל ופרסומים שלכם ושל חבריכם ברשתות חברתיות (פרסומים בנוגע אליכם לרבות תמונות ווידאו ישמשו נגדכם).
3. חקירה של שכנים ומכרים.
4. חקירת עדים.
5. חקירה של גורמים נוספים שעשויים להיות מעורבים.
6. צילום תמונות/וידאו שלכם ושל מקום הפגיעה אם מדובר בתאונה.

המידע שבידיו משמש לחוקר בסיס רחב מאוד להצלבת מידע ולרוב הוא יגיע אליכם לאחר שהמידע עובד ונלמד היטב.

פגישה פנים אל פנים עם החוקר
לחקירה גלויה יתרונות רבים ולכן חוקרים יעדיפו לפגוש אתכם. בפגישה זו החוקר יתרשם מפגיעתכם, מהתנהלותכם הכללית, מסביבת מגוריכם, מסימני שקר ובלבול בדבריכם וכיוב', כמו גם יזדמן לו לתחקר את קרוביכם ולמצוא סתירות בדבריכם בזמן אמת.

על מנת למנוע מכם אפשרות לשבש מידע או להיוועץ עם עורך דינכם בטרם החקירה, יעדיף החוקר שלא לתאם איתכם פגישה אלא להגיע בהפתעה מוחלטת.
יום בהיר אחד יופיע בביתכם או במקום עבודתכם אדם שאינו מוכר לכם. ברגע זה מתחילה החקירה והיא מוקלטת מתחילתה ועד לסופה.

תחילה יבחן החוקר את גופכם ויזואלית ויחפש למצוא חוסר התאמה בין טענותיכם בתביעה לבין המציאות בשטח. אם נפגע מתאר פגיעה חמורה בגב שמגבילה את תפקודו, החוקר יתאר בדו"ח האם הוא הולך ללא צליעה, האם התיישב/קם בקלות מכיסא, האם התכופף, האם סביבת מגוריו מותאמת למצבו באופן כלשהו, האם נכח בבית מישהו שמסייע לו וכיוב'.

במקביל לשלב הויזואלי יתחיל החוקר במלאכת התשאול. הוא יבקש לשמוע מכם ממה אתם סובלים וכיצד נפגעתם ויצליב את המידע עם זה המפורט בתביעתכם וכן עם המידע שנאסף לגביכם עד כה. סטייה במידע היא לרעתכם ותערער את אמינותכם.

הוא גם ישאל שאלות שהתשובות עליהן עשויות להחריג את פוליסות הביטוח לגביכם ולהפקיע מכם לחלוטין את הזכות לפיצוי.
עם סיום החקירה החוקר ילך לדרכו, לרוב מבלי שישאיר כל אפשרות ליצור איתו קשר בהמשך, ובכך תסתיים החקירה למעט אם יתברר שיש צורך לבצע גם מעקב.

על פניו נשמע כי כל מבוקשו של החוקר הוא להציג את האמת אך המציאות מורכבת הרבה יותר. מאחר וחוקר הביטוח עובד עבור חברת הביטוח, הוא עשוי להסתפק במידע חלקי ולא לשאול שאלות נוספות שעשויות להסביר פערים במידע, במקרים אחרים הוא יוביל את הנחקר להשיב תשובות בעייתיות ולא יטרח להשאיר לו מקום להסביר אותן.
גם המראה של הניזוק המתואר על ידי החוקר לוקה לעתים קרובות בחוסר איזון ולא משקף בהכרח את הנצפה בפועל (לדוג': "הלך ללא קושי משמעותי").

בהתאם לאמור בדוח החקירה תבסס חברת הביטוח את עמדתה ותחליט עד כמה היא מכבידה את הטיפול בתיק ובמידת הצורך גם תגיש את הדו"ח לבית המשפט, דבר שעשוי להפחית את הסיכוי לפיצוי ולהאריך את משך התביעה.

לאור כל זאת מומלץ להישמע לעורך הדין ולא לשתף פעולה עם חוקרי ביטוח אלא אם נאמר אחרת.