כאשר אדם נפגע בתאונה, יש צורך לקבוע את דרגת נכותו כדי שניתן יהיה לחשב את גובה הפיצוי שמגיע לו.

 אולם, מה קורה כאשר הנזק הוא באיבר שהיה פגוע גם קודם לתאונה?

 על פי החוק ופסיקת בתי המשפט, במקרה כזה ראשית יש צורך לקבוע אם המצב הקודם היה מספיק חמור כדי שתיקבע נכות רפואית בגינו, ובמידה וכן, אז מה גובה הנכות הקודמת.

לאחר שיודעים מה גובה הנכות הקודמת, בודקים מה גובה הנכות שנגרמה כתוצאה מהתאונה החדשה ואז מפחיתים ממנה את הנכות הקודמת, כך מוצאים את שיעור הנכות בגין הנזק החדש.

למשל, אם הפגיעה החדשה היא בברך וגרמה לנכות בשיעור של 50%, ואילו המצב הקודם בברך גרם לנכות בשיעור של 20%, אז 50-20=30%. ולכן 30% היא הנכות שלפיה יחושבו הזכויות הכספיות של הניזוק.

 לעיתים אין נכות קודמת ולא צריך לערוך הפחתה, ולעיתים יש נכות קודמת ש "בולעת" את הנכות החדשה ומביאה לכך שייקבע כי הפגיעה החדשה לא גרמה לנכות נוספת ועל כן לא מזכה בפיצוי.

הסוגייה מעוררת מחלוקות רבות בוועדות הרפואיות, בבתי המשפט ומול חברות הביטוח ובעוד שהניזוק תמיד מנסה להראות שמצבו הקודם לא היה חמור ולא הצדיק קביעת נכות, או שהמצב הקודם כלל לא קשור לנזק החדש, הצד השני תמיד ינסה להראות שהמצב הקודם קשור לפגיעה החדשה ושהנכות הקודמת גבוהה עד כדי כך שהפגיעה החדשה לא מזכה בפיצוי.

 כאן המקום להדגיש כי:

לא תמיד הפגיעה החדשה זהה לפגיעה הקודמת למרות שמדובר באותו איבר, וכמו כן, פעמים רבות למרות שיש מצב קודם הוא לא מקנה כל נכות,  וכך ניתן, תוך הסבר נכון של ההבדל בין הפגיעות, להדוף את טענות חברות הביטוח והביטוח הלאומי, ולהביא להישג שיזכה את הניזוק בדרגת נכות מזכה ובפיצוי כספי הולם.

למשרד עורכי דין – אסף מירזאי, ניסיון עשיר בייצוג לקוחות בתיקים מורכבים.

נשמח לעמוד לרשותכם ולשרת אתכם כלקוחותינו.

 אין לראות באמור כדי ייעוץ משפטי אלא כמידע כללי לטובת ציבור הקוראים. כל מקרה מחייב ייעוץ אישי ופרטני ומי שמסתמך על האמור, עושה זאת על דעת עצמו ויישא בכל אחריות לנזקים שייגרמו לו.

פגיעות גוף

משנכנס אדר מרבים בנפצים ומטרד לציבור

משנכנס אדר…

הדי הפיצוצים הבלתי פוסקים ברחבי המדינה מפריעים את מנוחת הציבור והפכו מתופעה שולית של חג הפורים למטרד של ממש. הם מעירים ילדים בבהלה משינה, גורמים לתחושות קשות אצל הלומי הקרב ונפגעי פעולות האיבה, הורסים את חוויית החג ואם לא די בכל אלה אז גם מסכנים את הילדים שמפעילים את הנפצים וגם את הציבור שנמצא בקרבת מקום.

הנה מספר דוגמאות לנזקי גוף עליהם דיווחו אמצעי התקשורת בשנים קודמות: בשנת 2005 נפצע תלמיד בית ספר בכף ידו ונגרמה לו קטיעה של 2 אצבעות כתוצאה מחזיז שהתפוצץ. במקרה אחר בשנת 2009 נער בן 14 נפצע באורח בינוני עד קשה ו- 5 מאצבעות ידיו נקטעו במהלך משחק עם נפצי פורים. בשנת 2012 נפגע ילד בן 8 באורח קשה בעינו כתוצאה מנפץ שהתפוצץ קרוב לפניו.

אלה כמובן רק דוגמאות ואפשר להמשיך ולחשוב כיד הדמיון על מגוון אפשרויות הפגיעה הפוטנציאליות, בכלל זה כתוצאה מזיקוקים שעשויים לעוף ולפגוע בעיניים או אף לגרום לשריפות, או על נפץ שעשוי לגרום בהלה, נפילה ופציעה קשה וכיוב'…

החוק מגדיר את הנפצים כ "צעצועים מסוכנים" ודומה כי כאן מתחילה כל הבעיה.

אני סבור כי לו היו מגדירים את הנפצים/זיקוקים כחומרי נפץ אסורים לאחזקה ושימוש, סביר להניח שהיו מוקדשים מאמצים רציניים יותר למניעת הייבוא וההפצה לצד ענישה של המשתמשים. 

נכון להיום (2017) האיסור שנקבע בחוק מתייחס להיבט המסחרי בלבד ולא להיבט המזיק והפוגעני של תופעת הנפצים. אצלנו ברעננה למשל ישנו חוק עירוני שנקרא "חוק עזר לרעננה (צעצועים מסוכנים), תשכ"ב-1962 הקובע איסור לייצר או למכור צעצועים מסוכנים ללא היתר מיוחד מאת ראש העיר (כל רשות מפרסמת את חוקי העזר העירוניים שלה וסביר שגם לרשויות האחרות חוק עזר מקביל). 

ברמה המדינית יש את חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים שצו מכוחו אוסר ייצור, יבוא ומכירה של צעצועים מסוכנים.

 

כפי שניתן להבין, החוק רואה בנפצים ובזיקוקים צעצועים, אמנם צעצועים מסוכנים, אך עדיין – צעצועים, וכל זמן שכך הוא, מה פלא שאין התייחסות רצינית לכך שילדים משתמשים בחומרי נפץ לא מפוקחים ומסכנים את עצמם ואת סביבתם כמו גם גורמים מטרד סביבתי אדיר.

השאלה היא האם אדישות המחוקק מונעת מהרשות המקומית או אף ממשטרת ישראל אפשרות למנוע התנהלות מהסוג הזה. התשובה היא חד משמעית: לא מונעת.

ניסיון השנים האחרונות מלמד שבימי פורים מתקבלים במוקדים השונים מאות אם לא אלפי קריאות של אזרחים שהתופעה מעיבה על חגם כמו גם דיווחים על נפגעים ומכאן שזה מטרד ציבורי רחב היקף.

גופי השלטון והשיטור מחויבים לשמור על הסדר הציבורי ולאפשר לציבור חיים תקינים במרחב הציבורי. כך למשל פקודת העיריות מסמיכה את העירייה לעשות כל מעשה הדרוש לשם שמירה על תחום העיריה, בריאות הציבור והביטחון בו וכמו גם להסדיר עניינים של שמירה, אבטחה וסדר ציבורי בתחומה.

גם למשטרה סמכויות כלליות שמאפשרות למנוע מעשים המתוארים לעיל.

המדובר אמנם בסמכויות כלליות אך די בכך כדי לאפשר לגופים השונים לפעול במרץ מבעוד מועד, בין היתר על ידי איסוף מודיעין וביצוע פעולות יזומות בשיתוף הקהילה המקומית ולאפשר בכך קיום פולחן החג בנחת ובלי איומי נפץ מטרידים ומסוכנים.

 המצב ברחובות בפורים הנוכחי (2017) מלמד כי הרשויות המקומייות ומשטרת ישראל לא עשו די הצורך ברמת ההיערכות ומה פלא שכעת הם מתרוצצים בלילות במרדף אחרי מפוצצי הנפצים.

 

 האם יש את מי לתבוע במקרה של נזק גוף או נזק לרכוש ?

לא פעם אני נשאל האם יש את מי לתבוע במקרה של פציעה, תשובתי היא: במקרים רבים – כן, אולם הדבר תלוי בגורמים רבים:

כך למשל, מוכר הנפצים עשוי להיות צד לתביעה נזיקית בנימוק לפיו התנהלותו כמוכר שמכר מוצרים מסוכנים ללא פיקוח וללא היתר כדין תוך שיכול היה לצפות את התוצאה המזיקה – הינה רשלנות. 

גם העובדה שהחוק אוסר מכירה, והמוכר מפר את האיסור ומוכר בכל זאת, מקימה נגדו עילה נזיקית אם נגרם נזק. העילה היא: היפר חובה שבחוק. אדם שמפר חובה חוקית שנועדה להגן על הציבור וכתוצאה מכך נגרם נזק- חייב בדין. 

גם היצרן או היבואן עשויים להיות צד לתביעה נזיקית, ואם לא ניתן לאתרם אז שוב- מוכר הצעצועים הוא הנתבע, לפי חוק האחריות למוצרים פגומים שקובע אחריות בלעדית ומוחלטת על היצרן/משווק/מוכר לכל נזק שנגרם בגלל שימוש במוצר מסוכן שמכרו (בסייגים הקבועים בחוק כמובן).

הרשות המקומית ו/או משטרת ישראל עשויים אף הם להיות צד לתביעה אם נגרם נזק והתברר שלא אכפו את החוק ולא מנעו את שניתן היה למנוע. עילת התביעה – רשלנות.

לזאת יש להוסיף כי ילד שנפגע עשוי להיות זכאי, בנוסף לאמור עד כה, גם לפיצוי מפוליסת תאונות אישיות לתלמידים שהיא פוליסה המבטחת כל ילד מגיל שלוש מפני תאונה בכל שעות היממה ובכל מקום בארץ ובעולם. מבוגרים שנפגעו ומחזיקים ברשותם פוליסות ביטוח פרטיות עשויים להיות זכאים לפיצוי מכוח פוליסות פרטיות (תאונות אישיות, אבדן כושר עבודה וכיוב'). כמובן שתביעה לפי פוליסות ביטוח מחייבת עמידה בתנאי הפוליסה וחריגיה.

אם לא די בכל אלה, אזי במקרים המתאימים ניתן לתבוע זכויות גם מהמוסד לביטוח לאומי.

 

האמור אינו ממצה את כל האפשרויות שכפי שניתן להבין הינן רבות, אך חשוב להיות ערים לכך שלכל תביעה מועד התיישנות אחר ולכן יש צורך להתייעץ עם עורך דין בכל מקרה של פציעה ולא להמתין.

אין לראות באמור כדי ייעוץ משפטי אלא כמידע כללי לטובת ציבור הקוראים. כל מקרה מחייב ייעוץ אישי ופרטני ומי שמסתמך על האמור, עושה זאת על דעת עצמו ויישא בכל אחריות לנזקים שייגרמו לו.

 נזיקין (נזקי גוף) בשטחי העירייה בזמן החורף

ימים של גשם ורוחות מעלים את הסיכון לפציעה בשטחים הציבוריים של העירייה, בין היתר כתוצאה מהצפות, נפילות של עצים/עמודים, חפצים שמתנתקים ועפים, מדרכות שבורות וכיוב'.

נזקי גוף עשויים להיות קלים וחולפים אך לעיתים חמורים וקשים.

על פי החוק והפסיקה, הרשות המקומית אחראית לשלום תושביה והעוברים בה, הן בזמן שגרה והן במקרים בהם פגעי מזג האוויר תרמו להיווצרות המפגע הבטיחותי.

מסיבה זו, במקרים רבים ניתן לתבוע מהרשות המקומית את הנזק שנגרם, ועל כך בהרחבה במאמר זה. 

 הבסיס המשפטי:

פקודת העיריות – מגדירה את אחריות הרשות המקומית לתקינות ובטיחות המתקנים הציבוריים אשר בשטחה. 

פקודת הנזיקין – מגדירה את אחריות העירייה בנזיקין כלפי מי שניזוק בגופו בשל רשלנותה.

פסיקת בית המשפט.

 החוק המחייב את הרשות המקומית לטפל בתשתיות אשר בשטחה הוא כאמור "פקודת העיריות", המפרטת רשימת חובות וסמכויות שיש לעירייה בנוגע לרחובות אשר בשטחה, ובין היתר:

1. לפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבניה של כל רחוב;
2. לדאוג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;
3. למנוע ולהסיר מכשולים; 
4.  לנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תיקונם של רחובות, ביבים או תעלות;
5. לדאוג לטאטואם וניקוים של רחובות שאינם רכוש הפרט.
6. לסלול כל רחוב שאיננו רכוש הפרט ולדאוג למצבו התקין של כל רחוב כאמור;
7. לנטוע עצים בכל רחוב או בכל מקום ציבורי, ולהקים סוככי עצים…;
8. לצוות כי ייהרסו בנינים המזיקים מבחינה כזו או אחרת לבריאות הציבור, או שהם מסוכנים;
9.  לעשות בדרך כלל, כל מעשה הדרוש לשם שמירה על תחום העיריה, בריאות הציבור והבטחון בו…

 

 כפי שניתן לראות, לרשות המקומית אחריות רחבה ביותר לדאוג לניקיון, תקינות ובטיחות השטחים הציבוריים אשר ברשותה. רשלנות של הרשות המקומית בביצוע תפקידה, צפוייה לגרום לחיובה בפיצוי בגין הנזק שנגרם.

 פקודת הנזיקין – עוולת רשלנות

החוק שמגדיר מהו מעשה רשלני שיחייב את המזיק בפיצוי, הוא "פקודת הנזיקין" המהווה בסיס לרוב התביעות המוגשות בגין נזקי גוף ונזקים בכלל, זאת בשל נוסחה הרחב של הגדרת הרשלנות, המאפשר לתפוס כמעט כל מעשה/מחדל בלתי סביר הגורם לנזק.

הפקודה מגדירה מספר תנאים מצטברים לקיומה של רשלנות:

1. מעשה רשלני הוא: עשיית מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או אי עשיית מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות.
2. הפרת חובת זהירות: ההתרשלות של אדם ביחס לאדם אחר, תהא בנסיבות שלגביו יש לו חובה שלא לנהוג כפי שנהג (כלל זה הורחב בפסיקת בית המשפט וראוי למאמר העומד בפני עצמו מפאת מורכבותו).
3. נזק – הדרישה האחרונה היא הוכחה כי המעשה הרשלני גרם נזק לאדם אחר.

הגדרה זו מעוררת שתי שאלות:

ראשונה: המונח "רשלנות" מוגדר כמעשה או מחדל של אדם ואילו עירייה אינה אדם. האם בשל כך לא ניתן לתבוע עירייה בגין רשלנותה ?

שניה: האם זה שנקבע כי העירייה צריכה לעשות פעולות בשטחיה הציבוריים להגנת הציבור, משמעו כי כל אימת שלא עשתה היא מתרשלת ?

התייחסות לעירייה כאל "אדם" בכל הנוגע לסוגיית הרשלנות:

מאחר וחוק הפרשנות מגדיר את המונח "אדם" גם כ- "תאגיד";

ומאחר וסעיף 7 לפקודת העיריות קובע כי עירייה היא תאגיד וניתן לתבוע אותה ככזו, אז לצורך העניין ניתן לראות בעירייה "אדם" לצורך החוק. 

מכאן שניתן להחיל את עוולת הרשלנות על מעשה או מחדל של העירייה במידה ופעלה בחוסר סבירות וגרמה לנזק לציבור. 

 

הפרת חובה חקוקה – עילה נוספת

פקודת הנזיקין קובעת בנוסף לעוולת הרשלנות עוולה נוספת שעניינה נזקים שנגרמים בגלל הפרת הוראות שבחוק. הוראה זו מוצאת ביטויה בסימן י' לפקודת הנזיקין שעניינו: "הפרת חובה חקוקה". תנאי העוולה הן בין היתר:

אי קיום חובה המוטלת על פי כל חיקוק – למעט פקודת הנזיקין;

החובה בחוק שלא קויימה, לפי פירושה הנכון, נועדה לטובתו או להגנתו של אדם אחר*; 

הפרה החוק גרמה לאותו אדם נזק. 

*רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני.

 

בהתגבש כל התנאים הנ"ל ייראו במפר החוק שהזיק אחראי לתוצאה ויחייבו אותו לפצות את הניזוק.

סיכום ביניים

מכל האמור לעיל עולה בבירור כי לעירייה חובות וסמכויות שמגדיר לה החוק וכן כי אם היא תנהג ברשלנות וייגרמו נזקי גוף – ו/או אף אם היא לא תנהג ברשלנות אך היא תפר חובה חקוקה ואדם יינזק, צפויה היא להיות מחוייבת בפיצוי. 

רשלנות עקב פגעי מזג אוויר

במקרים הפשוטים בהם המפגע הבטיחותי היה ברור והעירייה ידעה או יכולה הייתה לדעת על קיומו, סביר להניח שהיא תחוייב בנזיקין אם אדם ייפגע וזאת אף אם הפגיעה אירעה ביום חורפי ו/או גשום כתוצאה מהשפעת מזג האוויר.

ראו למשל כיצד התייחס בית המשפט למקרים של נפילות עצים בחורף:

מקרה ראשון: פרשת נפומניאשיץ ורה. במקרה זה נפגעה אישה אשר הלכה לתומה ברחוב בעת שנשבו רוחות חזקות וענף של עץ אקליפטוס נפל עליה ופצע אותה קשה. להגנתה טענה העירייה כי דובר ברוחות עזות וחריגות העולות כדי "מקרה טבעי בלתי רגיל שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה". 

ביהמ"ש המחוזי דחה את טענת העירייה ופסק כי יש להטיל עליה את האחריות הנזיקית תוך שנימק כי מזג האוויר לא היה חריג באופן המסיר אחריות מהעירייה. נקבע כי האחריות המוטלת על העירייה נובעת בין השאר מהדרך שבה היא מפעילה את סמכויות הביצוע שלה.

פסק דין נוסף שעסק בנפילת עץ הוא פסק הדין בעניין טובה תאשמע. בפרשה זו הבהיר בית המשפט כי לא די במזג אוויר קיצוני כדי להסיר מהעירייה אחריות אלא יש צורך להוכיח (העירייה תוכיח) כי מדובר במזג אוויר חריג באופן כה קיצוני עד כדי שניתן יהיה לראות בו נדיר.

 

להשלמת התמונה בנוגע להשפעות מזג האוויר, נזכיר עוד פסק דין אחד: אמזלג נ' סולל בונה, שם נקבע כי רוח במהירות של 140 קמ"ש שגרמה להעפת רוחות אסבסט מגג מבנה, אינה "מאורע טבעי ובלתי צפוי". זאת למרות שבאותו מקרה היה מדובר ברוח שיצרה מערבל דמוי טורנדו, תופעה נדירה במקומותינו. בית המשפט לא השתכנע כי היה מדובר בתופעה נדירה באופן קיצוני, ואף הביע ספק לגבי אמצעי הזהירות שננקטו, לכן דחה את הטענה (מכאן אפשר להסיק לעניין אחריות העירייה לרכוש אשר בבעלותה).

ומאידך גיסא,

במקרים מורכבים יותר בהם העירייה קיימה את כל חובותיה בחוק ולא ידעה או לא יכלה לדעת כי קיים מפגע או במקרים בהם מזג האוויר היה קיצוני באופן נדיר, ישנה אפשרות כי העירייה לא תחוייב בגין הנזק וזאת מן הטעם שלא יכלה לצפות את קיומו.

כל יתר המקרים – בתווך.

 נזקים כתוצאה מהצפות עקב מי גשמים:

בשנים האחרונות אנו נחשפים יותר ויותר לנזקים הנגרמים כתוצאה מהצפות ברחובות הערים כתוצאה ממי גשמים. השנה (4.1.20) לצערנו נהרגו שני בני אדם שנלכדו במעלית בחניון תת קרקעי שהוצף. 

הצפות נגרמות עקב מחסור בתשתיות ניקוז, או תשתיות ניקוז סתומות (עלי שלכת/לכלוך וכיוב') שלא נוקו על ידי הגורם האחראי, או עקב תקלות מכאניות כגון משאבות ניקוז וכיוב'.

 

על פי החוק (פקודת העיריות – סעיף 235(2)), הרשות המקומית אחראית לניקוז ברחובות העיר. הרשות המקומית מבצעת את חובתה בין בעצמה ובין באמצעות רשות ניקוז מקומית הפועלת מכוח צו הניקוז וההגנה מפני שטפונות.

 

בית המשפט העליון קבע כי הוראת החוק בפקודת הנזיקין ברורה די הצורך וכן כי היא מחייבת את הרשות המקומית לנהוג בזהירות הנדרשת למניעת נזקים הצפות (ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה מבטחים – ניתן ביום 25.5.06).

חשוב לסייג ולציין כי פס"ד מוקדם יותר של בית המשפט העליון (ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל), קבע כי חובת הזהירות של העירייה אינה מוחלטת, אלא מתמצת בדרישה לנקיטת אמצעים סבירים למניעת הצפה של רחובות העיר ולהסרת הסיכון; ופסק דין נוסף (ע"א 4025/91 צבי נ' קרול) הגדיר את השאלה כך:  האם העירייה, בהתבסס על המשאבים העומדים לרשותה, השתדלה באופן סביר למלא אחר חובתה לניקוז רחובות העיר .

יש לציין כי בגדר השיקולים נלקחים בחשבון גם שיקולים נוספים כגון יכולת הרשות המקומית לעמוד בחובה החוקית המוטלת עליה, ובין היתר, מצבה הפיננסי, המשאבים העומדים לרשותה וכיוב' (ראו בהקשר זה האמור בע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר). 

 ומכאן שבמקרים בהם ההצפה נגרמה עקב מחדל/רשלנות של הרשות המקומית שלא עשתה די הצורך, וניתן היה לצפות מהרשות המקומית שתדאג לניקוז ברחובות העיר , היא תחוייב בנזק שייגרם. 

 אשר להצפות באשמת גורמים פרטיים: 

פעמים רבות לצד חובת הרשות המקומית לפצות בגין נזקי שטפונות, ניתן להטיל אחריות גם על גורמים פרטיים המעורבים במקרה, כגון קבלן שביצע עבודת ניקוז רשלנית, ועד בית שלא תחזק נכון את מערכת השאיבה או לא טיפל בניקוי מערכת הניקוז טרם הגשמים, חברת משאבות שהתרשלה בעבודתה וכיוב'. כל אחד – בהתאם למידת תרומתו לנזק שנגרם.

 

  לסיכום

נזקי גוף אשר נגרמים בשטחים הציבוריים של העירייה ונובעים בשל רשלנותה או הפרת חובה חקוקה מצידה, עשויים לחייב את העירייה בנזיקין. במקרים בהם גורמים פרטיים מעורבים, ניתן לתבוע גם אותם.

כל מקרה ייבחן לגופו.

 

עו"ד אסף מירזאי

(נזיקין [נזקי גוף], ביטוח וביטוח לאומי ברעננה)

אין לראות באמור או במה שלא נאמר במסקירה זו משום ייעוץ משפטי. כל מקרה יש לבחון לגופו ובהתאם לנסיבותיו הספציפיות. 

 

———–

פגיעות גוף

נזקי גוף – חבלה ורשלנות

נזיקין (נזקי גוף) – חבלה ורשלנות.

התנהלות רשלנית גורמת לא אחת לפגיעה גופנית בבני אדם ולנזקים המותירים בהם מום.

דוגמאות למפגעים בטיחותיים כתוצאה מרשלנות: מדרכה שבורה, בור בדרך, נוזל שומני/מחליק על רצפה, מדרגות לא תקניות, מוט ברזל בולט מתוך הקיר, טיפול רפואי שגוי/מזיק כלב תוקפני המסתובב בחופשיות ללא השגחת בעליו ועוד אפשרויות רבות כיד הדמיון.

נזקי גוף עשויים להיות קלים וחולפים אך לעיתים הם חמורים ולצמיתות ומצריכים התמודדות ארוכה וקשה של הניזוק ובני משפחתו שנדרשים לשנות את אורח חייהם מן הקצה אל הקצה ולטפל ולסעוד אותו כמו גם לוותר על חלק ניכר מיכולתם התעסוקתית לטובת הטיפול. במקרים בהם הניזוק היה המפרנס העיקרי בבית המצב הופך להיות קשה עוד יותר והפגיעה בתא המשפחתי עשויה להביא אף לפירוקו.

מה עושים ? את מי תובעים ? כיצד ניתן לאמוד את שווי הנזק והאם הפיצוי שיינתן מכסה גם את הנזקים שנגרמים לבני משפחתו של הניזוק ?

שאלות אלה ואחרות מתעוררות במלוא עוצמתן במקרים מסוג זה והתשובות לא תמיד פשוטות.

במאמר קצר זה ננסה לשפוך אור על ההליך הנזיקי ולאפשר הבנה בסיסית בבחינת על קצה המזלג.

 

שם המשחק – רשלנות

דיני הנזיקין מאפשרים לתבוע נזקים במספר עילות אולם המרכזית בהן היא עוולת הרשלנות שבהתקיים התנאים הנכונים תקים זכות לפיצוי לניזוק.

פקודת הנזיקין מגדירה מהי רשלנות וקובעת מספר תנאים מצטברים לקיומה:

1. מעשה רשלני הוא: עשיית מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או אי עשיית מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות.
2. הפרת חובת זהירות: הדרישה השניה של החוק היא שהתרשלות של אדם ביחס לאדם אחר, תהא בנסיבות שלגביו יש לו חובה שלא לנהוג כפי שנהג (כלל זה הורחב בפסיקת בית המשפט וראוי למאמר העומד בפני עצמו מפאת מורכבותו).
3. נזק – הדרישה האחרונה היא הוכחה כי המעשה הרשלני גרם נזק לאדם אחר.

הנה כי כן, מי שניזוק ממעשה רשלני שמתמלאים לגביו התנאים האמורים, זכאי לפיצוי כספי.

 

המזיק והנזק. את מי תובעים ?

לעיתים התשובה ברורה אך לעיתים קיימת מורכבות רבה. תארו לכם אדם שנגרם לו שבר פשוט ברגל בגלל מפגע הממוקם בנקודת המפגש שבין שביל הצמוד לבניין מגורים לבין מדרכה של הרשות המקומית. האדם מובא אל בית החולים לטיפול רפואי שם מבוצעת בו רשלנות רפואית שגורמת לנמק חמור וכריתת הרגל.

במקרה הזה ישנם ארבעה גורמים אפשריים לתביעה: דיירי בניין המגורים להם שייך השביל המקשר, הרשות המקומית לה שייכת המדרכה, הרופא המטפל שביצע את הרשלנות והמרכז הרפואי שהעסיק את הרופא ובמסגרתו בוצע הטיפול הרפואי המזיק.

עוה"ד העוסקים בדיני נזיקין מחזיקים במומחיות מיוחדת המאפשרת להם לבחון את המקרה על כל רבדיו באופן שמאפשר ביצוע בירור רפואי, משפטי ועובדתי להבנת פוטנציאל התביעה והנזק. במסגרת הכנת התיק ייעזרו עוה"ד לא פעם בשירותים של חוקרים פרטיים לזיהוי פרטי המעורבים וכן במומחים רפואיים המייעצים להם. בהתאם לבירור וייעוץ כאמור מתקבלת החלטה האם לתבוע גורם אחד או האם מספר גורמים בו זמנית וכן מתקבלת החלטה בנוגע לאסטרטגיה המשפטית הנכונה ואיזה בית משפט הוא הפורום הנכון לתבוע.

 

הפיצוי – שאלת השאלות:

בטרם נדון בראשי הנזק השונים שניתן לתבוע, נשאלת השאלה: מה מטרת דיני הנזיקין (?). האם להעניש את המזיק או האם להשיב את הניזוק למצבו קודם לתאונה ?

הדין הישראלי אינו מכוון להעניש את המזיק אלא להשיב את הניזוק למצבו כפי שהיה לפני התאונה. מאחר ולא ניתן להחזיר איבר שנפגע – ההשבה שבית המשפט פוסק היא כספית. למשל, אם אדם איבד אצבע – הפיצוי שיקבל אמור להיות שווה ערך לאצבע.

 

אך כמה שווה אצבע ?

תלוי.

האם זו אצבע ביד דומיננטית ? או האם זו אצבע מורה שמא מדובר בזרת וכו…

שאלה נוספת היא – מי הניזוק. לעיתים פציעות דומות יניבו לאנשים שונים פיצוי שונה בתכלית.

כך למשל, פציעה באצבעות כף היד של פסנתרן צפויה לזכות אותו בפיצוי גבוה הרבה יותר מפציעה באצבעות כף היד של שדרן רדיו.

 

תחשיב הנזק

חישוב הנזק בתביעות נזיקין מבוצע באמצעות תחשיב המוגש לבית המשפט וכולל התייחסות למרכיבי נזק רבים, בין היתר: הפסדי השתכרות שנגרמו לתובע מאז הפציעה ועד למועד עריכת התחשיב. הפסדי השתכרות הצפויים לו בעתיד לרבות הפסדים פנסיוניים וזכויות סוציאליות. עלות טיפול רפואי ועזרים רפואיים להם נזקק ויזדקק בעקבות פציעתו, בכלל זה פרוטזות, טיפולים מורכבים, טיפולי שיניים, טיפולים פסיכולוגיים וכו'. עלות נסיעות והסעות לצרכים רפואיים וטיפולים. התאמות דיור שיש לבצע בבית התובע במקרים של נכויות קשות. עזרת צד ג' להם נזקק ויזדקק התובע וזאת בין אם מדובר בעזרה מקצועית בתשלום ובין אם מדובר בעזרה של בני משפחה החורגת מעזרה מקובלת בין קרובים….

 

משא ומתן

לאחר השלבים המקדמיים, לרוב ייעשה ניסיון לסיים את התביעה בפשרה ולשם כך יתנהל משא ומתן בין עוה"ד המייצג את התובע לבין עוה"ד המייצג את הנתבע. שלב זה הינו משמעותי ביותר בהליך וככל שעורך הדין המייצג מיומן יותר, כך יגברו הסיכויים לסיים את ההליך מהר יחסית ובפיצוי גבוה.

את האמור יש לסייג בכך שלא תמיד תלויה ההצלחה במיומנות עורך הדין, שהרי לטנגו צריך שניים וישנם מקרים בהם הצד הנתבע אינו מוכן להתפשר כלל או בסכומים נמוכים. במקרים אלה בית המשפט הוא שיכריע בין הצדדים ויקבע את הזכויות.

 

לסיכום:

כפי שוודאי ניתן להבין מן האמור, ניהול הליך נזיקי אינו עניין של מה בכך וטיפול על ידי מי שאינו מיומן עשוי לגרום להפסד זכויות רבות.

בהקשר זה חשוב עוד לציין כי אירוע נזיקי אחד עשוי לעיתים להקים לניזוק זכאות כספית ממספר גופים/גורמים בו זמנית, כגון פוליסות ביטוח פרטיות, המוסד לביטוח לאומי וכיוב' ופעמים קבלת זכויות מגורם אחד גורעת מזכויות שניתן לקבל מגורם אחר. גם מטעם זה חשוב לקבל ייעוץ נכון. 

האמור הינו על קצה המזלג ואינו מהווה ייעוץ משפטי או המלצה לנהוג כך או אחרת.